מטופלים מספרים

הגעתי אל מירב לפני 7 שנים עם בני האמצעי כשהיה תינוק, בעקבות המלצה חמה.

זה היה המפגש הראשון שלי עם טיפול הומאופתי קלאסי וגיליתי עולם מדהים שמירב דאגה לתווך לי אותו בסבלנות ובפירוט.

מירב התייחסה לתינוק בן החודשים הספורים ברגישות ובכבוד, הקשיבה לו, הקשיבה לי דרכו, ויצרה לנו ״מקום״ אצלה, מקום שבו אין שיפוט ויש התבוננות עמוקה וקשובה, והכי חשוב, יש בו אמון גדול, וטיפול.

את בעיות הנשימה שהיו לילד שנעזר באינהלציות ובסטרואידים היא השכיחה מאיתנו תוך פגישות ספורות. כך גם שנים אחר כך עם בעיות בטן קשות אצל בני הבכור,

ומקרים שונים ברמות חומרה משתנות שלי עצמי ושל תינוקת חדשה. (יש המון דוגמאות קטנות וגדולות-החל מדלקת אזניים, דרך גזים לתינוקת, החלמה מניתוח, אקנה, ואפילו ורטיגו, לכולם היא נתנה מענה)

למעשה בשבע השנים הללו היא הפכה לרופאת המשפחה שלנו, ולמרות שאנו פוקדים  מפעם לפעם את רופא הילדים והמשפחה הרגילים היא היא הרופאה המטפלת שלנו.

(לפעמים אני מרגישה שהיא הקוסמת שלנו. וכשאני או ילדיי זקוקים לקצת קסם אני פונה אליה).

והקסם הוא לא רק בהומאופתיה או בתרופות. כי הרגישות שלה היא נדירה והיא רואה ושומעת את הדק מן הדק שבפרטים שאני או הילדים מביאים לפניה, ונותנת לי להרגיש שהכל חשוב, ושאני אדם שלם. והמבט השלם הזה אבל מלא הפרטים הוא הכוח האמיתי שלה שמאפשר החלמה לימוד וריפוי וגם פשוט נחמה לפעמים.

לפני מירב אני לא זוכרת רופא שפגשתי שזוכר את כל הפרטים ומתאים את הטיפול בדיוק בשבילי על כל תכונותי, חולשותיי, וההיסטוריה שלי.

ואני כל כך שמחה ומודה על זה שהיא שם בשבילנו.

אני ממליצה עליה לחברים ולקרובי משפחה לעיתים קרובות מאז, וכולם מודים לי על ההמלצה ומברכים על הטיפול המסור והמדויק.

באהבה ותודה

שלום.

שמי דב, אני איש פיתוח של מוצרים רפואיים קרוב ל-20 שנה.

לפני כארבע שנים, בהיותו בן שנתיים ושמונה חודשים אובחן בני כ-PDD.

ככל הורה המקבל את הבשורה, נכנסנו אנו ההורים לקדחת בדיקות וטיפולים. במהלך התייעצות עם קולגות בתחום ,נשמעו שוב ושוב הטענות שדווקא הומאופתיה תורמת משמעותית לקידום והתפתחות ילדי PDD.

מטבעי כאדם העוסק בתחום הרפואה הקונבנציונאלית הבעתי ספקות גדולים בכך, אולם באותה עת פשוט פנינו לכל דרך שחשבנו שיש סיכוי לקידום בננו.

בפגישה הראשונה עם מירב לאחר תחקור ארוך ניתנה לבננו תרופת הרמדי הראשונה. בננו תמיד התנהג למופת, לעיתים אף רגוע מדי.. למחרת שלא כהרגלו התפרץ בבכי ונראה רגשני מאוד, דבר לא אופייני.

השיפור החל לאחר כמה ימים.

להפתעתי, לאחר כל פגישה ומתן מנה של התרופה – וזאת במהלך 3 שנים, נרשמה בצורה עקבית קפיצה בהתנהגות, בקשר העין, וביכולות הכלליות.

בננו לומד כעת בכיתה ב', בבית ספר רגיל בכיתה רגילה בסיוע משלבת חלקית, לאחר שהוחלט להוריד שעות שילוב במטרה לשלבו בצורה מלאה שנה הבאה.

קשה לי להעריך את משקל הטיפול בהתקדמות המדהימה של בני, אולם אני בטוח שיחד עם המאמצים האדירים שנעשו במערכת החינוך המיוחד, הצלחנו לשלבו כמעט לחלוטין במערכת החינוך הרגילה, ולאמר בוודאות שהוא היום ילד ככל הילדים ואף יותר.

בדבר אחד אני משוכנע – הטיפול ההומאופתי שיחק אצלנו תפקיד חשוב בקידום הילד.

בברכה,

הגעתי למירב אחרי המלצות חמות ולכן היו לי ציפיות גבוהות…

אני סובלת מסחרחורות 15 שנים וכבר אחרי הפגישה הראשונה עם מירב הרגשתי הרבה יותר טוב.

בנוסף, בחורף כאשר סבלתי מדלקת ריאות מירב נתנה לי רמדי וכבר למחרת הרגשתי יותר טוב וכל זאת ללא אנטיביוטיקה.

כיום כל משפחתי נמצאת בטיפול אצלה,היא תמיד נמצאת שם בשבילנו כאשר אנחנו צריכים אותה, מטפלת בנו במסירות, חוכמה וידע רב.

ממליצה לכולכם בחום,

שלום,

זהו הסיפור של הבן הקטן שלי, בנימין.

בנימין, כיום בן 3.5 שנים, נולד ילד מקסים, וחכם, עם עיניים 'מבינות'. הוא היה שובב גדול תמיד, התפתח, והתהפך מאוד מהר, עד שבגיל חודשיים, נפל מהמיטה בזמן שהלבשתי אותו.

מהנפילה הוא קיבל שבר בגולגולת ודימום מוחי קטן. לאחר יומיים בטיפול נמרץ, עוד 3 ימים במחלקת ילדים, ובדיקת נוירולוג היה נראה שהוא מתאושש, וקיבלנו מכתב שחרור שבו מצוין שאין לו נזק מוחי, והוא מבריא.

שמחנו לחזור הביתה, אבל בנימין היה ילד לא קל לגידול. חוץ מהחיוך המקסים והתמידי שלו, הוא ירד במהירות במשקל, הרבה בגלל חוסר המנוחה שלו בזמן הנקה. הוא בקושי יישן. בערך 8 שעות ביממה. וכמה שהיה יותר רזה וחסר אנרגיה- עדיין היה לו מספיק כח כדי להרוס את הבית 'עם יד אחת'.

הוא למד מהר מאוד לזחול, וטיפס בכל הבית, סיכן את עצמו בכל רגע מחדש,  טיפס למקומות גבוהים, ונפל מהם בצחוק מתגלגל. הוא טיפס לארון הכלים- וצחק למראה קערות הזכוכית המתנפצות, הוא גם צחק למראה הדם הזולג מידיו החתוכות...

כשהוא כבר ידע לעמוד- לא היה אפשרות להשאיר אתו רגע לבד. הוא שבר, הרס, ורמס כל דבר שזז. המראה הקבוע שלו היה עם כמה חבורות במצח, הציק לשני הילדים הגדולים יותר שלי, והם פשוט פחדו ממנו.

הדבר הבא שהיינו חייבים לעשות זה מעקה גבוה -כמו בית סוהר במרפסת, כי זה היה ענין של זמן עד שהוא עלול לטפס גם שם.

אפשר לתאר את החיים שלי, ושל כל המשפחה כמו רכבת הרים, כשהמספר הראשון במועדפים זה של מד"א... והשתמשנו בזה הרבה. הוא נחנק מגוף זר, הוא פתח לעצמו את המצח סתם כך מתוך משחק, וכמובן- קיבל זעזוע מח נוסף, חוץ מהשבר, בערך בגיל שנתיים.

חוץ מהשובבות שלו, הוא גם לא ידע מה זה פחד. הוא רץ בזרועות פתוחות לכל זר ומוזר שראה ברחוב, כך שבזמן שלא עסקנו בלתקן את מה שהוא שבר- עסקנו בחיפושים דחופים אחריו. דחופים- כי הוא גם לא פחד ממכוניות. בנימין, גם לא הרגיש אף פעם כאב, כך, כשמעט לא היה לו גבול. שום דבר לא יכל לעצור אותו.

בגיל שנתיים הוא כבר ידע לדבר קצת מילים, אבל לא במשמעותן הנכונה. בביקור ב'טיפת חלב' הפנו אותי לרופא התפתחותי. משם לאבחון משולב שמסקנתו היתה- יש לבנימין בעיית תקשורת נדירה. בעיה בהבנת שפה. הוא מדבר, אבל לא מבין את מה שהוא מדבר. לדוגמא, כשהוא היה צמא, הוא אמר- 'כואב הבטן', וכד'.

עדין לא היה אבחון ברור של אוטיזם, אבל היה חשש.

התחלנו טיפול אצל קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק פעם בשבוע. בזמן הזה בנימין למד ב'גן חיידר' רגיל, אבל הוא לא סיפר שום דבר מהגן.

במשך כ 11 חודשים נמשך ההסדר של פעמיים בשבוע יציאה מהגן לטיפול. בד בבד, הלכנו, אני ובעלי פעם בשבוע להדרכת הורים עם עו"סית ילדים- על הצבת גבולות. ראיתי התקדמות קטנה, אבל כל הזמן חזרנו לאותה נקודה בסופו של דבר. בנימין- נראה חכם, ו'נורמלי', אבל מתנהג כמו אוטיסט.

לקח לו כ 7 חודשים של טיפול אצל קלינאית תקשורת כדי ללמוד את המילה 'לא'. כדי ללמוד מה זה גבוה ונמוך- לקח תקופה נוספת. במאמץ גדול עם המרפאה בעיסוק- הוא הצליח לשבת ולשחק, אבל מיד כשיצאנו משם- הוא חזר להתפרע ולרוץ. שאלנו פעמים רבות, את הרופאים, האם יש קשר בין הנפילה שלו בגיל חודשיים לבין ההתנהגות שלו, אבל תמיד קיבלנו תשובה שלילית.

ידעתי שאני רוצה טיפול טוב יותר לבנימין, אבל עדיין לא ידעתי מהו.

בשלב הזה, דיברו איתנו מטעם קופת החולים על גן תצפית/שפה. גן שגם מאבחן וגם מטפל, ומיועד לילדים עם קשיים שונים- אבל ברמה הגבוהה ביותר. כשביקרתי בגן- חשכו עייני. ריחמתי על הילדים שהו שם, אבל גם ידעתי שזה לא המקום של בנימין. הוא, ברוך השם, ברמה הרבה יותר גבוהה מהם. מהצד השני, ידעתי שגם בתלמוד תורה רגיל, הוא לא יוכל להשתלב. הוא יהיה מסכן שם.

בתקופת משבר זו, כשאני יודעת שכל החלטה שאקבל, תשפיע על העתיד של בנימין, דיברתי עם אחותי, שהמליצה לי להפגש עם מירב כהן- ההומאופתית.

יש לציין, שאני מכירה את מירב כבר מלפני 6 שנים, כשהיא טיפלה בהצלחה בבת הגדולה שלי, רחלי, שסבלה מחרדה ומדלקות חוזרות ונשנות. אבל, מעולם לא חשבתי שלהומאופתיה יש פתרון לבעיה כ"כ חמורה כמו של בנימין, שאפילו אבחנה מדוייקת, עדיין לא קיבלנו.

כמוצא אחרון, החלטתי לרשום את בנימין לגן שפה, ובנוסף, קבעתי פגישה עם מירב. בחסדי שמים, לקח למירב זמן מועט כדי להתאים לבנימין תרופה.

חזרנו הביתה עם תקווה קטנה. בימים שאח"כ לא ראינו שינוי. אבל, לאחר כמה ימים, בנימין נפל במדרגות, ולהפתעתנו- הוא התחיל לבכות. בכי תינוקי ולא מוכר. תמיד ידענו שבנימין, אם הוא בוכה- כנראה שקרה משהו חמור מאוד. אבל כאן הוא קיבל מכה קטנה- ובכה. התרגשנו מאוד מהשינוי הקטן הזה לטובה, אבל הימים שאח"כ הפתיעו אותנו אף יותר. בנימין התחיל לישון 11 שעות בלילה במקום 8. הוא נהיה הרבה יותר עדין. הוא התחיל להתרכז במה שהוא שיחק, דבר שלא היה מעולם. כל יום ראינו התקדמות נוספת. פתאום הוא היה חוזר הביתה ומספר מה היה בגן. אח"כ ראינו שהמבט ה׳קפוא׳ שהיה לו בעיניים- הפך למבט אנושי.

למרות שכל המשפחה תמיד אהבה את בנימין, למרות שהוא שובב, כשהגענו למפגש משפחתי לאחר נטילת התרופה ההומאופתית, המשפחה פשוט לא זיהתה אותו. כולם ציפו להופעתה של סופת טורנדו בעוצמה בינונית. במקום זה נכנס ילד עדין, שקט, ו..ביישן! כן, הוא פתאום גם התחיל להתבייש מאנשים זרים.

כשהגענו לאבחון התקופתי, הרופא לא האמין שמדובר באותו ילד. ההיפראקטיביות שלו נעלמה. הוא דיבר יפה וברור, והרופא, שלא הכיר אותו קודם, חשב שבכלל הגענו בטעות כי לא היה שום קשר בין הדוחות על מצבו לבין מה שהוא ראה ואיבחן.

עכשיו, כמעט שנה אחרי הטיפול ההומאופתי, בנימין לומד בגן שפה, אבל מתקדם הכי מהר, והוא הראשון שנשלח לשילוב בגן רגיל פעם בשבוע.  הוא היה צריך את הגן הזה כדי להשלים את הפער שצבר, אבל הוא השלים את הפער הרבה יותר מהר מהמצופה, כך שהוא אמור לחזור לתלמוד תורה רגיל בשנה הבאה.

בנימין היום ילד רגיל ונורמלי לכל דבר, וגם מתוק במיוחד!

בסיעתא דשמיא, את התודה שלנו למירב אין דרך לבטא במילים, אבל אני מאמינה, שהדרך הכי טובה להודות, זה לעזור לילדים נוספים שחווים קשיים כמו של בנימין- להכיר את ההומאופתיה ולהיעזר בה.

מירב יקרה,

רציתי להגיד תודה על הטיפול המקצועי והליווי האנושי בשנתיים האחרונות. הגעתי אלייך בעקבות דכאון ממנו אני סובלת כבר שנים. הרפואה הקונבנציונלית אמנם נתנה מענה, אך תופעות הלוואי היו כל כך גדולות שלא רציתי להמשיך לקחת תרופות וחיפשתי פיתרון אחר

בשיחת הטלפון הראשונה שלנו, את אמרת לי: "אני יכולה לטפל בזה, אם יש לך סבלנות". אמרת שרק צריך לתת מספיק זמן לתהליך החיפוש, ואז בטוח נצליח למצוא את המענה הנכון. אז זה מה שעשיתי. החלטתי לסמוך עלייך ולתת לך את הזמן למצוא את הרמדי הנכונה עבורי, ומאז אני מברכת על ההחלטה הזו בכל יום שעובר.

זה אמנם היה תהליך, לקח זמן לנקות דברים אחרים שהיו שם קודם, אבל כבר תקופה ארוכה שאני בטוב. ובכל פעם שאני מרגישה שוב החמרה במצב - אני אפילו לא צריכה להגיע לפגישה. שיחת טלפון או סמס, ואת מנחה אותי מה לעשות, בנדיבות אדירה, אפילו בלי לגבות תשלום על התמיכה הזו. את כל כך מושקעת במטופלים גם מעבר לזמן הפגישות בפועל, מגיעה לך תמורה על כל המאמץ האדיר הזה.

קשה לתאר במילים את התחושה הזו, הידיעה שגם אם מצבי שוב מתדרדר - יש דרך מיידית לשפר אותו. זוהי תחושת רוגע וביטחון שאני מלאת תודה עליה.

זה לא יהיה מוגזם להגיד, הצלת לי את החיים.

בעקבות החוויה שלי, מובן שמיד רציתי לטפל גם בבתי, והבאתי גם אותה אלייך.

בתי סבלה מאנגינות חוזרות ונשנות. שוב ושוב הייתה מקבלת את "התרופה הורודה הטעימה הזו". אותה זה מאוד שימח, אך אני יודעת כמה אנטיביוטיקה מזיקה לגוף, חוץ מזה היא סבלה מתולעים כרוניות ומפחדים.... כבר שנתיים שהילדה לא קבלה אנטיביוטיקה אפילו פעם אחת!! אני בעצמי עדיין המומה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. בכל פעם שהגרון שלה מתחיל לכאוב, את מנחה אותי מה לתת לה והכאב חולף כלעומת שבא. אין לה תולעים ומצב הפחדים השתפר.

מירב, תודה ענקית, גם על המקצועיות (אין כמוך!), וגם על היחס האישי והחם, הדאגה והאכפתיות. מזל שאת קיימת, ומזל שהגעתי להיות מטופלת אצלך.

תודה,

בס"ד

לכל המעוניין,

רחלי, בתי השישית, בת 9 וחצי, שתחייה לאורך ימים ושנים טובות. חמודה וחיננית ב"ה, מלאת שמחת חיים, מאושרת ושמחה כמעט מכל דבר, חמה ומאירת פנים, מלאת חוויות ובדיחות, חוש הומור עם צחוק מתגלגל שמדבק את העצוב ביותר, זורמת ומקסימה.

את זה אני כותבת עכשיו, אחרי שהסבל שעברנו איתה שנים רבות, כמעט ממתי שנולדה – הולך ונשכח כי ה' שלח לנו שליחה טובה שמצאה לה והתאימה לה תרופה הומאופתית פיצפונת שבקושי נראית אבל חוללה את הפלא. לפני הטיפול רחלי היתה כמעט בלתי נסבלת, מאוד קשה בבית, בגן ובחוץ. מבחינת היפראקטיביות – בדרגה הגבוהה ביותר, שרק למי שיש את זה בבית יכול להבין את הקפיצות מדבר לדבר, נגיעה בדברים מסוכנים, באימפולסיביות, בלי מחשבה. חוסר משמעת, מרדנות, הרטבת לילה, חוסר ריכוז וטיקים עצביים. חוסר רוגע ושקט נפשי וכמובן שבמצב זה העול על ההורים כמעט בלתי נסבל ומייאש כי אין ברפואה הקונבנציונלית מענה הולם.

עד שמצאנו את מירב כהן-נחמיה ותודתינו לבורא הרפואות שנתן חכמה בדורינו לעזור למצבים אלו בהצלחה גדולה שמקילה על כל המשפחה והסביבה.

מומלץ בחום רב,

שווה לנסות כי אין ולא ידוע לי על דרך אחרת לטיפול בהיפראקטיביות שמשפיעה בקלות, בצורה כוללת ותומכת לאורך כל הריפוי - עד השמחה השלמה.

תודה מקרב לב,

אודי,  בן 13,

הגענו לטיפול אצל מירב אחרי שכבר עברנו כמה וכמה טיפולים מהתחום הקונבציונאלי. פסיכולוגים ואף טיפול תרופתי. אודי הוא ילד מאוד רגיש ואינטיליגנטי. בערך מגיל 6 הבחנו שיש לו קשיים כלשהם, לא היה ברור מה בדיוק מפריע לו. הרי הוא ילד מאוד מתוק וחברי. אך תמיד היה "מסתבך" בבעיות משמעת. בדקנו הפרעות קשב וריכוז, ולא נמצאה בעיה. עם השנים, והניסיונות שעברנו ביחד, התעורר חשד שיש לו קושי לפרש נכון את המציאות שסביבו. לא מעריך נכון את המציאות. ולכן מסתבך בבעיות משמעת חמורות. זה היה כמו כדור שלג שרק הלך וגדל, בהרבה מקרים הוא כבר היה מאוכזב מעצמו, התדמית האישית שלו ירדה,והוא הפך להיות ילד מאוד לא רגוע, כאילו אין לו כבר מה להפסיד, השמחה כמעט ונעלמה ממנו. בעיות חברתיות צצו עוד ועוד. הגענו להבנה שחייבים לעזור לו בדרך תרופתית. אחרי מספר חודשים של טיפול תרופתי פסיכיאטרי, הרגשנו הקלה מסויימת אך לא רצינו להמשיך עם התרופות. הילד לא רצה וגם אנחנו כהורים לא התלהבנו במיוחד. היו תופעות לוואי וזה הפריע. אני חייבת לציין שהבעיות לא נפתרו, אלא הרגשנו רק הקלה מסויימת במצבו.

קיבלנו המלצה על מירב - טיפול הומאופתי ושמחנו לנסות! לאחר כחודש כבר ראינו שיפור משמעותי שהלך והתעצם. הילד פורח, שמח ומצליח בלימודים. אפשר לאמר שרוב הבעיות נעלמו! השיפור שחל בילד משפיע לטובה על כל המשפחה. ממש איכות חיים!

אנחנו שמחים עם ילד שמח! אפשר לאמר שזכינו בבננו בחזרה!!!!

במקביל לטיפול, הילד עבר מסגרת חינוכית: מיסודי לחטיבה. הוא פתח דף חדש ונקי שהוא שומר עליו!

תודה,

למירב היקרה

הגעתי אלייך עם המון ספקות וחוסר אמונה, כי אחרי 13 שנים של כדורים וטיפולים קונבנציונליים ללא שיפור זה הרי לגיטימי.

סבלתי מהפרעות חרדה שכללו תסמינים של רעידות, בליעות רוק, הסמקות, פחד לצאת מהבית, פחד מחברה, לא הייתה לי יציבות תעסוקתית ולא מעגל חברים..

עם הזמן והשיפור שחל, והפסקת השימוש בכדורים הפסיכיאטריים, התעמקתי בנושא וקראתי שהומאופתיה עוזרת ומטפלת מהשורש וללא תופעות לוואי, ובעיקר נותנת את התחושה שאני מייצר את הריפוי. כך אני הרגשתי..

ידעתי שזה לא אינסטנט ולקח לי זמן להבין ולקלוט שעובר עליי תהליך עצום ומרומם.

במשך כשנתיים היית קשובה, עזרת, תמכת, שינית כשהיה צורך, הבנת אותי גם כשאני לא הבנתי את עצמי כ"כ.

הרבה מאוד בזכותך פרחתי ועדיין צומח, הגעתי להישגים אישיים וחיי עשירים ומלאי תוכן. ובעיקר אופטימיים.

חזרתי להאמין בעצמי ובחיים, ובכלל ההרגשה היא שאני יוצר את החיים שלי ולא עזרים חיצוניים עם תופעות לוואי.

המלצתי לאנשים רבים להגיע אלייך, ואני משוכנע שכל מי שיגיע רק יזכה.

אה, ועוד משהו בקטנה...עוד חודשיים אני מתחתן:-)

אז תודה לך מירב שהיית שם בזמן!

בהוקרה וחברות נצחית

הגעתי למירב עם ילד היפראקטיבי, חבול נפשית, מאוד חסר שקט ומציק לסביבה.

מירב עזרה לנו מאוד, בסבלנות אין סופית, בנחישות ובהתמדה – לממש את הפוטנציאל העצום הגלום בו. ב"ה זכינו לילד חכם, נבון, רגוע ובעל הישגים מצויינים בכל התחומים. תודתי נתונה מעומק הלב.

הגעתי למירב, מורתי, עם אלופסיה ממושכת שהתבטאה בשתי קרחות עגולות וגדולות באזור האחורי של הראש. ובחלק התחתון של הראש מאחורה, הייתה קרחת שנראתה כמו משהו ששולח רגליים לכל עבר, באותה תקופה גם סבלתי מדיכאון וקושי ממושך ביצירת קשר חברי וזוגי. חשתי מבודד ומסוגר.

כהומאופת, ידעתי שברפואה הקונבנציונלית לא אמצא מרפא, ובמקרה הטוב- אולי יצליחו לדכא את הסימפטומים אך יחמירו את המצב הכללי. ובמקרה זה, גם לא לעשות כלום זה לעשות הרבה. אז לא מרחתי ולא הזרקתי שום דבר. וברמה הנפשית התמודדתי עם הקשיים בכוחות עצמי.

פניתי למירב לטיפול ותוך חודשיים ראיתי שיפור ניכר במצבי הכולל. היום, שנה אחרי, אני חופשי לגמרי מאלופסיה ויכול להסתובב בלי כובע, וברמה הרגשית עברתי מהפך רציני. הסגירות הגדולה שאני סוחב איתי מילדות מתפוגגת. אני יותר בקלות יוצר קשר עם אנשים, פתוח וזורם ומחובר לעצמי. נהנה מהחיים.

אז שוב מירב, תודה רבה על הכל. על הקשב, האמפתיה והשכל למצוא את הרמדי המתאימה לריפוי מצבי המיוחד.

הגענו למירב אחרי שבתי בת העשר סבלה למעלה מחצי שנה מפסוריאזיס חמור ומפושט ברגליים, בידיים ובבטן שהלך והחמיר, ניסינו טיפולים אלטרנטיביים שונים שלא הועילו, עד שכבר התחלנו לשקול טיפול קונבנציונלי. אך למרבה המזל לא היה צורך בטיפול כזה, כי כבר לאחר מספר שבועות מתחילת הטיפול של מירב שמחנו לראות שיפור משמעותי בפצעים, שהלכו והחלימו עד שלאחר מספר חודשים בתי הגיעה להחלמה מלאה הודות לרמדי שמירב התאימה לה.

הגענו למירב כשאורי, בננו, היה בן שנתיים ושמונה חודשים, לאחר שבמשך שנה סבל מהתקפי ברונכיט חוזרים, כשהרפואה הקונבנציונלית הציעה לנו מענה נקודתי לסימפטומים, שגם לא הוכיח את עצמו מספיק. החלטנו לחפש מענה אחר, ולנסות להימנע כמה שניתן מלהכניס לגופו הצעיר של אורי סטרואידים ואנטיביוטיקות.

נפגשנו עם מירב, עליה קיבלנו המלצה מחברה. מעבר לאישיות המקסימה שלה, ולמקצועיות המרשימה בה היא קיבלה וטיפלה באורי, ראינו שהטיפול היה מדוייק ומתאים עבור בננו.  שיעולים שבעבר היו הופכים מהר מאוד לקוצר נשימה חמור, הפכו באמצעות הליווי והרמדיז שמירב התאימה, לרגילים וללא סיבוכים. הגוף של אורי מתמודד טוב יותר, מוציא ליחה ולא לוכד אותה, וראינו בהשתאות ובשמחה שהוא התחזק ולא נזקק יותר לתרופות ולטיפולים הרפואיים הרגילים שהיה מקבל.

תודה,

למירב היקרה,

ברצוננו להודות לך על עזרתך הרבה והטיפול המסור במשפחתנו.

בני אביעד אשר סבל בעבר מכאבי גרון חוזרים וממושכים שחלפו, האחיין בני אשר סבל מחרדות קשות וחוסר תפקוד ולאחר טיפולך יצא מחושך לאור חזר למסלול החיים וכעת הוא לומד ועובד.

הקושי הגדול היה לבני יונתן, אשר סבל ממיגרנות חזקות והתקרחויות בקרקפת. בהתחלה הוא הסתייג מהטיפול ובקושי שיתף פעולה. דובבת אותו, דיברת על ליבו והתעקשת שיגיע לטיפול. לשמחתנו המיגרנות חלפו ושיערו כעת צמח ושופע.

מודים ומעריכים, באהבה גדולה

שלום לכולם,

אנחנו שמענו על ההומאופתיה לפני שנתיים. הבן שלי בן השבעה חודשים סבל מדלקת אוזניים חריפה שלא עברה. הוא קיבל אנטיביוטיקה  וכל פעם שהיה מפסיק את אנטיביוטיקה הדלקת והמוגלה שנזלה מאזניו הייתה חוזרת. היינו אצל כמה רופאים וחלק המליצו לקחת אנטיביוטיקה באופן קבוע. רופא אחר אמר לנתח. הוא קיבל כבר 30 יום אנטיביוטיקה. הייתי מיואשת.

כשפגשנו את דודה שלי שבני משפחתה מטופלים אצל מירב היא אמרה לי "מה הבעיה קחי אותו להומאופתיה- ותיסגרי סיפור".

לכן הלכנו על זה... והגענו למירב. ולא האמנתי שזה עד כדי כך עובד נהדר וברוך השם  3 כדוריות של תרופה הומאופתית פתרו את הבעיה לבן שלי. מאז עברה שנה וחצי והוא בריא לחלוטין.

בעקבותיו, גם בעלי, שהיה לו סינוסיטיס כרוני במשך 15 שנה וסבל מכאבי תופת ובבי"ח נאמר לו "אין מה לעשות עם סינוסיטיס כי אין לזה תרופה" הגיע למירב וברוך ה' מהטיפול ההומאופתי עבר לו הסינוסיטיס  הכרוני והוא כבר לא סובל בכלל.

כשהבנתי שההומאופתיה היא רפואה לכל דבר לקחתי אל מירב גם את הבת שלי שאובחנה כסובלת מבעיות קשב וריכוז קשה וקשיי התבטאות. היא לא הצליחה להיות קשובה למורה, להבין את החומר, להיות רגועה, היו לה בעיות של חוסר תאבון ורזון, התקפי זעם וביישנות גדולה. וגם ברוך ה', מאז הטיפול ההומאופתי היא כבר משהו  אחר לגמרי. היא מצליחה נהדר בלימודים וגם בקשב וריכוז, השמינה, היא פחות עצבנית והביטוי המילולי שלה השתפר מאוד.

רביעי ואחרון, לקחנו גם את הבן שלי לטיפול הומאופתי כי זה עוזר לו מאוד ללימודים לקשב וריכוז ולאיטיות.

לכן אני כן ממליצה לכולם בחום על טיפול כזה נהדר שה' ברא בעולמו לגלות מהטבע את הבעיות, ולטפל בשורש הבעיה בצורה אמיתית.

אנו, נטלי וירון,

הורים לקורל בת 16 וחצי מתל אביב, רוצים לשתף בסיפורנו.

כשקורל היתה בת חודש, חודש וחצי, היתה פולטת המון ולא מעכלת את המזון. ניסינו בכל מני סוגי מזון, טיפולים ופורמולות למיניהן וללא הועיל. הסתבר שקורל סבלה מ"ריפלוקס".קורל היתה מטופלת שנים באשפוזי יום בבית חולים שניידר וגם ברמת אביב, באישפוזי יום של קופת החולים.

הרופאים לא הסכימו לנתח אותה ואמרו שצריך להמתין לפחות עד  גיל 8.

קורל הגיעה למצב של הקאות ללא הפסקה. גם רופאים פרטיים לא הועילו ולא מצאו פתרון. וגם התרופה 'זאנטק' שרשמו לה לא הועילה כלל. כשקורל הגיעה כמעט לגיל חמש ובין שאר הבעיות שסבלה מהן היו לה גם התפרצויות זעם, וטיקים בעיניים ובפנים ולא ידענו מה לעשות.

קורל נשארה שנה נוספת בגן חובה מהסיבה שהקיאה המון,

עברו עלינו שנים קשות למראה הילדה שסבלה מהקאות ושריפה בוושת, קשיי התנהגות וחרדות.

קורל גם היתה חולה המון, מע' החיסונית שלה היתה חלשה והיא קיבלה מנות אנטיביוטיקה תכופות.

כששמענו על מירב כהן, לפני 15 שנה, שאמרה לנו "אני אולי אוכל לעזור לקורל", לא האמנו.

מאז קורלי לא ראתה רופאים והחלימה כליל מן הריפלוקס ומן הטיקים. גם בהתנהגות נרגעה מאוד.

קורל נכנסה לכיתה א' בריאה, הודות למירב באבחנתה, מיקצועיותה ופועלה. קורל לא נוטלת תרופות ואנטיביוטיקה מזה שנים והטיקים עברו כלא היו.

כיום קורל בת 18 וחצי, תלמידת תיכון מצטיינת, בריאה ומלאת שמחת חיים. עד היום, לכשצריך, אנו פונים אל מירב ומקבלים עזרה הומאופתית, כל פעם שהיא חולה.

מאז שמצבה של קורל השתפר אנו משפחה נורמטיבית ומתפקדת כרגיל, הטיפול שינה את אורח חיינו מן הקצה אל הקצה.

מומלץ לכולם, יישר כוח!

מירב יקרה

שלום רב,

אנחנו רוצים להודות לך על תקופה ארוכה (כ- 11 שנים) של ליווי וטיפול הומאופתי שלך במשפחה שלנו.

במהלך כל התקופה בכל עת שמישהו נזקק לעזרה, הן בתחום הגופני והן הרגשי, בגילאים שונים (החל מילדות מוקדמת ועד לבגרות ולגיל מבוגר) ובמצבים שונים (אלרגיה, מחלה, קשיים רגשיים), תמיד היית לצדינו.

הקשר איתך תמיד מלווה באוזן קשבת, בשימת לב לפרטים ולתמונה הכוללת גם יחד, באכפתיות וברצון טוב והעיקר במקצועיות מעולה.

עזרת לנו פעמים רבות במתן רמדי הומאופתית מתאימה, שנתנה לנו מענה מהיר ומועיל מאוד והכל ברוח טובה, מרגיעה ומחזקת.

נשמח להמשיך ולהיות בקשר בשמחות ובבשורות טובות.

ושוב תודה על הכל!

בסוף החורף שעבר חליתי בשפעת שהייתה מלווה בשיעול ובליחה,

השפעת עברה, אך השיעול לא פסק והמשיך חודשים רבים. התקשתי לישון בלילות ואפילו לדבר. בכל פעם שניסיתי להרים מעט את הקול תקף אותי שיעול מחניק וכואב. כשביקרתי אצל רופא המשפחה הוא לא הבחין בדבר מה חריג ונתן לי תרופות להפסקת הליחה והרגעת השיעול, אך השיעול המשיך והתעצם.

לבסוף החלטתי לפנות להומאופתיה. התרופה שמירב נתנה לי פעלה במהירות. באותו לילה השיעול אף החמיר, אך ביום שלמחרת קמתי והשיעול נעלם כלא היה, חזרתי לישון בלילות ולדבר ללא קושי.